החלטה בתיק ה"פ 4383-01-13

1.         בפני בקשה למתן סעד זמני , האוסר על המשיבות למנוע מהמבקשת כניסה ושימוש שלה במושכר המצוי בקומה ראשונה בנכס שברחוב שטראוס 17 בירושלים (להלן-"המושכר") עד להכרעה בבקשה לטען ביניים שהוגשה על ידה. בנוסף ביקשה המבקשת למנוע מהמשיבות לנקוט בהליכי פינוי מהמושכר כנגדה לרבות הליכי גביה בקשר למושכר ולתן הוראות בקשר לתשלום דמי שכירות שתשלם אותם עד להכרעה בבקשה לטען ביניים.

2.         ביום 6.1.13 ניתן צו ארעי האוסר על המשיבות לפנות את המבקשת מהמושכר ולמנוע ממנה שימוש בו עד להחלטה שתינתן לאחר דיון במעמד הצדדים והוריתי לה להפקיד סך של 40,000 ש"ח להבטחת נזקי המשיבות אם יבוטל או יפקע הצו הזמני. 

3.         המבקשת טוענת כי היא חתמה על הסכם שכירות למושכר עם המשיבה 1 ביום 01/05/11 שנקבע בו כי תקופת השכירות היא עד ליום 01/06/14 (נספח 2 לבקשה) . לטענתה, היא שלמה למשיבה 1 את מלוא דמי השכירות כסדרם לרבות השקעות שהשקיעה במושכר לשיפוץ המושכר. חלק מעלות עבודות השיפוץ קוזז מדמי השכירות וחלק אחר הוא בנוסף לדמי השכירות ולדידה, כל זאת בהסכמת המשיבה 1.

4.         בחודש יולי 2011, נודע למבקשת לראשונה לפי שיטתה, כי קיים סכסוך בין המשיבות בנוגע למושכר ונמסרו לה הודעה והתראה מהמשיבה 2 בדרישה לפינוי המושכר בהיותה הבעלים עליו. לאור זאת, פנתה למשיבה 1 שהודיעה לה כי קמה לה הזכות להשכיר את המושכר לפי הסכמים שנחתמו בינה ובין המשיבה 2 לרבות "הסכם להשבת כספים" מיום 13/02/11 (נספח 4 לבקשה). לאור חששה של המבקשת מפני פעולותיה של המשיבה 2 כנגדה היא דרשה וקיבלה מהמשיבה 1 כתב שיפוי למקרה בו תוגש כנגדה תביעה כספית בגין המושכר לרבות התחייבות של האחרונה לנקוט בכל צעד והליך שיתבקשו למנוע את הוצאת המבקשת  מהמושכר לפני תום תקופת השכירות (נספח 5 לבקשה).

5.         בחודש נובמבר 2012 שלחה המשיבה 2 דרישה למבקשת לפינוי המושכר על אתר אם לא תחתום על הסכם שכירות עמה. במענה לכך, הציעה המבקשת פתרון זמני של המחלוקת הקיימת בין המשיבות בשאלת הזכות לגבות ממנה את דמי השכירות, בהפקדתם בנאמנות בידי בא כוחה עד לגמר ההליכים המשפטיים בין המשיבות.

            הסכמה לא הושגה לטענתה ומשעכבה את תשלום דמי שכירות למשיבה 1 על מנת לפנות לבית משפט לקבל הוראותיו בנוגע להעברתם בשל היריבות כמובא לעיל מנעה ממנה המשיבה 1 את הכניסה למושכר בהחלפת מנעול המושכר והצבת אדם שחבסם את דרכה למושכר. כך גם, לא היה בידי המשיבה 2 להבטיח למבקשת כי ככל שישולמו לה דמי השכירות יהיה בידה לאפשר את כניסתה למושכר ללא הפרעה מצידה של המשיבה 1. 

6.         במצב דברים זה טוענת המבקשת כי היא נאלצה לשלם למשיבה 1 את דמי השכירות על מנת שתפתח לה את דלתות המושכר וכן היו לה הוצאות נוספות כדוגמת הוצאה להחלפת מנעולי המושכר לכניסתה אליו לאחר ששולמו דמי השכירות למשיבה 1 כאמור.

              בנסבות אלו בהיותה נתונה בין "הפטיש לסדן" ביריבות שקיימת בין המשיבות הוגשה הבקשה. שכן, המשיבה 1 מאיימת למנוע ממנה פעם נוספת את השימוש במושכר אם לא תמלא אחר ההסכם בהעברת דמי השכירות לידיה ומנגד, המשיבה 2 מאיימת להגיש כנגדה תביעת פינוי אם לא תחתום על הסכם שכירות אתה ותשלם את דמי השכירות.     

7.         מעיון בכתבי הטענות ולאחר ששמעתי את עדותו של מר בלומנטל מטעם המבקשת הוכחה לכאורה המסכת העובדתית לפיה נחתם הסכם שכירות בין המבקשת למשיבה 1 בהתאם למצג שהציגה בפניה המשיבה 1 לפיו היא רשאית להשכיר לה את המושכר.

            קיימות גם ראיות לכאורה כי המבקשת, שלמה כסדרם את דמי השכירות למשיבה 1 למעט איחור בן 5 ימים בתשלום האחרון עובר לסגירת דלתות המושכר בפניה (עדותו של מר רבינוביץ' מטעם המשיבה 1, עמ' 12 שורה 28).

              בנוסף למדתי מעדותו של מר רבינוביץ' שהמשיבה 1 החליפה את מנעולי המושכר ומנעה את כניסת המבקשת למושכר, זאת לכאורה על דעתו של מר ארליך מטעמה ובאמצעות העד מר רבינוביץ' (עמ' 15 שורות 1-6). 

8.         אין חולק, כי קיימת יריבות ומתנהל הליך משפטי בין המשיבות בתביעה לפינוי המושכר  בת.א. 34716-07-11 (להלן - "תביעת הפינוי").

             המשיבה 1 טוענת כי לקיומו של הסכם בינה ובין המשיבה 2 (נספח 1 לתשובתה לבקשה ) שלטעמה הוא הסכם סופי ומחייב וכן טענה לקיומו של הסכם להשבת כספים, שנחתם בינה ובין המשיבה 2 (נספח 4 לבקשה). בהתאם לכך, קמה לה לדבריה הזכות להשכיר את המושכר . יתירה מכך, אין בידי המבקשת לטעון כנגד זכותה להשכיר את המושכר בהיכנסה אליו מכוח אותה זכות והסכם השכירות שנחתם ביניהן מכוחה. לפיכך טענה המשיבה 1 כי דינה של הבקשה להידחות .  

9.         בנוסף טענה המשיבה 1 כנגד הסעד מושא הבקשה החורג מהסעד שהתבקש בהליך העיקרי, בבקשה לטען ביניים ואינו קשור אליו. כמו כן, הכרעה בבקשה ובטען ביניים, יהיה בה כדי לפגוע בניהול תביעת הפינוי ולפיכך, יש לדחות את הבקשה. 

              הבקשה לסעד זמני ככל שתתקבל תיתן למבקשת טובת הנאה ובכך יהיה כדי להביא לדחיית הבקשה לטען ביניים אשר תנאי להגשתה הוא היעדר טובת הנאה למבקשת אם תתקבל הבקשה. מתן הסעד הזמני יאפשר למבקשת להתחמק מהתחייבויותיה כלפיה לפי הסכם השכירות וימנע מהמשיבה 1 למצות את זכותה לניהול הליכים כנגד המבקשת עקב הפרות ההסכם.

10 .       המשיבה 2 הסכימה לבקשה למתן הסעד הזמני והסכימה להצעת בית משפט שהוצעה בדיון מיום 13/01/13 , להורות למבקשת להפקיד את דמי השכירות החודשיים בקופת בית משפט, מבלי שיהא בכך משום הכרעה בטענות של המשיבות בנוגע לזכותן במושכר אשר נידונה במסגרת תביעת הפינוי. 

            בהיעדר הסכמה של המשיבה 1 להצעה ומשקבעתי דיון בבקשה במעמד הצדדים לנוכח זאת,  טענה המשיבה 2 בדיון כנגד זכותה של המשיבה 1 להשכיר את המושכר. לטעמה, לא נחתם הסכם שכירות בינה ובין המשיבה 1 ואין בידי המשיבה 1 לתמוך את זכותה במושכר על הסכם שכירות עם צד ג', אהרון זאב חשין שהוזכר בהסכם להשבת כספים משלא עסקינן בשטח המושכר המצוי בקומה 1 בבניין כי אם בקומות 3-5 בו. 

11.        המבקשת והמשיבה 2 טענו כי מאזן הנוחות נוטה לטובתן למתן הסעד הזמני.

               המבקשת טענה לנזקיה אם תידחה הבקשה וימנע ממנה שימוש במושכר על לא עוול בכפה שכן היא נכונה לשלם את דמי השכירות ובכך, לא יינזקו המשיבות.